ציטוטים נבחרים מן המחזה
נושאי המחזה

מערכה ראשונה, תמונה ראשונה, הדוכס: "אם אל-נכון הנגינה היא לחם לאהבה, נגנו לי עוד! נגנו בשפע! תשמע אהבתי שלי לשבע, עד אם יחלה תאבונה ומת."

מערכה ראשונה, תמונה שלישית, סר אנדרו: "יש אשר נדמה לי, שאין שכלי פחות שנון משכלו של כל איש מן הישוב, אך למרבה הצער, מרבה אני באכילת בשר בקר והוא-הוא המזיק למוחי".

מערכה ראשונה, תמונה חמישית, השוטה: "יהי רצון מלפניך, החכמה, ועזרתיני להעלות חרס ולמצוא שטות טובה. חכמים הסבורים שבקרבם את שוכנת, מוכיחים על פי רב כי שוטים המה; בעוד אני, היודע לבטח, שחסר אני אותך, אחשב אולי כחכם. איך היה אומר קוינפלוס? 'טוב שוטה חכם מחכם שוטה'."

מערכה שניה, תמונה שניה, ויאולה: "מה נקל לגבר בעל-חנף ויפה קומה לחרות צלמו בלב הדנג של נשים! אבוי, לא בנו שרש האשם, כי אם בחלשתנו! כי כאשר קרצנו כן נהיה."

מערכה שניה, תמונה רביעית, הדוכס: "בוא נערי! אם תתאהב אי-פעם, ותתמוגג בנעם יסוריך, היה זוכר אותי! שכן רעי, האוהבים בתום, כלם כמוני הם. בכל תשוקותיהם הם משתנים כרוח ואין לבם הוגה נאמנות כי אם כלפי יצור אהוב, אשר כבש את דמיונם."

מערכה שניה, תמונה חמישית, מלווליו: (קורא אגרת). "אל נא תירא מפני הרוממות. יש אשר הרוממות להם מלידה ומבטן; יש אשר קונים להם רוממות; ויש אשר הרוממות ניתנת להם על כרחם."

מערכה שלישית, תמונה ראשונה, השוטה: "השטות סר, כמוה כשמש: סובבת היא את כדור הארץ, זורעת אור וחודרת לכל מקום."

שם, ויאולה: בחור זה די חכמה בו לשחק שוטה. אך לשחקו כהלכה דרושה מדה קצובה של שאר רוח. עליו לתפש הלך-נפשם של אלה אשר להם ילעג הוא: להכיר תכונותיהם ולכון לרגע, כדי לעוט כנץ ולהאחז בכל נוצה המזדקרת לעיניו. מלאכה קשה כמלאכת החכם. השטות כי תתחכם משעשעת, חכמה כי תשתטה בטעמה פוגעת."

מערכה שלישית, תמונה רביעית, אנטוניו: אין מום בטבע חוץ ממום הנפש, ואין כעור בו כי אם עקום הנפש. החסד יופי בו. אך חטא עם יופי מהו? כלי ריק ודל, שהשטן עטרהו."

מערכה חמישית, תמונה ראשונה, השוטה: "ראה תראו, כי הכתוב ביד מטורף והמפורש ביד שוטה עשוי להרחיב את הדעת."

רקע וניתוח ספרותי

הלילה השנים עשר נכתב על ידי שייקספיר בשנת 1600 לשם הצגה בתקופה שלפני חג המולד. תקופה זו של ראשית החורף היתה באופן מסורתי מוקד של חגיגות, משתאות והופעות קומיות. הדוגמא החיה לכך במחזה היא התמונה בה סר טובי, סר אנדרו ופסטה מתעמתים עם מלווליו סביב הוללות לילית קולנית במיוחד. "הו, הלילה ה-12 בירח דצמבר..." שר טובי, ומטיח במלווליו: "האם בגלל צדיקים כמוך לא עוד יהיו יינות ופשטידות בחיינו?". עלילת המחזה היא רב נושאית, וסובבת סביב שלושה מעגלים משיקים וחופפים; שלוש עלילות משנה שהחיתוך ביניהן יוצר מורכבות דרמטית ועלילתית. מקומו של מחזה זה מצוי בין הקומדיות של שייקספיר, אולם בודאי שאין זו קומדיה שבאה להצחיק כמטרה. זהו מחזה שמסב עונג רב, ויש בו הרבה רגעים מצחיקים מאוד, וגם רגעים מרגשים מאוד. מבחינה זו (וללא השוואה נוספת) המחזה נמצא באותו מקום עם הקומדיות של חנוך לוין שלנו.

הנושא של בלבול זהויות עובר כחוט השני בהצגה. ברובד הראשון, קיים בלבול פיזי בין תאומים (אף כי אינם זהים, אח ואחות). הבלבול מתאפשר כאשר ויאולה מתחפשת לגבר בשם סזריו. הכפילות יוצרת מצבים, שרבים כמותם נראים על הבמה. שייקספיר עצמו שכלל אמצעי זה במיוחד במחזה "קומדיה של טעויות", בה הציג שני זוגות של תאומים זהים. ברובד השני נוצרת בעיית זהות מינית, ואז גם נוצר משולש אהבה בלתי פתיר לכאורה; אורסינו המאוהב באוליביה, המתאהבת בסזריו/ויאולה שבעצמה אוהבת את אורסינו. מכיוון שהלילה השנים-עשר מוגדר כקומדיה, ומכיוון שמשולש אהבים אינו יציב מטבעו, הוא נפתר בצורה מחוכמת על ידי הוספת קודקוד רביעי וחלוקה לשני זוגות יציבים. בלבול זהות מינית מופיע אצל שייקספיר גם במחזה "כטוב בעיניכם". הרובד השלישי עמוק יותר ונובע מאובססיה. אוליביה נמצאת כמושא לשלושה יחסים אובססיביים (אף כי לא בכל המקרים קיים קונפליקט דרמטי ישיר בינה לבין הנושא); אורסינו מפתח אהבה אובססיבית כלפיה, על כל מרכיביה. מלווליו מפנטז על קשרי אהבים עם גבירתו. אך בעוד שאורסינו מאוהב באהבה עצמה, מלווליו מאוהב במעמד. סר אנדרו, שמאוהב בתדמיתו העצמית, אף הוא שם לו למטרה לכבוש אותה. דומה ששלושתם רוצים לכבוש אותה משום "שהיא שם", וללא כל סיבה רומנטית אמיתית.

היסוד הקומי במחזה מונע על ידי חולשות אנושיות והנכונות לנצלן ללא גבול ועד לנפילה לתהום של חוסר רגישות. החולשות הן של מלווליו וסר אנדרו, והעטים עליהם כעופות טורפים הם סר טובי, מריה ופביאן. סר אנדרו עשוי מאוסף מדהים של פגמים. הוא קריקטורה של אדם חלש ופחדן הלובש תחפושת של אציל. בנוסף לכך הוא גם טיפש, מאוד טיפש. מלווליו לעומתו אינו קריקטורה כלל. זוהי אחת הדמויות המורכבות ביותר שנכתבו עבור קומדיות, ונחשבת פרס יוקרתי לשחקן המגלם אותה. עלילת המשנה המגלגלת את תעלוליהם של סר טובי ומריה על חשבונם של מלווליו ואגיצ'יק מגיעה לשיא, שממנו באה נפילה כואבת. תמונת הפתרון של המחזה עוסקת בהפי-אנד הרומנטי ומעמתת את מלווליו מול האמת. אנדרו מגורש, לא לפני שספג קיתונות של בוז ומכות.

בעוד דמותו של מלווליו היא דמות מרכזית גם מבחינה עלילתית, דמותו של פסטה השוטה היא בבחינת חידה. ישנן תאוריות לפיהן שייקספיר בנה את המחזה מאוסף של עלילות משנה ממוחזרות (בין היתר גם של עצמו), והדמות של פסטה היא תוספתו הגדולה. השוטה הוא בבחינת מראה המשקפת לעולם את המתרחש מתחת למסכות, ולפעמים נדמה שהמחזאי מפרש את עצמו דרך גרונו. פסטה גם מוסיף את היסוד המוסיקלי בהצגה, שהוא מרכיב חשוב, אם נחזור להערת הפתיחה, באוירה שההצגה הזו נכתבה להשרות.

"מה קדמון, מה קדמון העולם", שר פסטה בסיום המחזה,

"מה לי רוח וגשם, הו-האי!,

הינו הך, משחקנו כבר תם,

מי יתן ונעם עד בלי די".

לנו הוא נעם עד מאוד.

חזור לעמוד הראשי.